מתודולוגיה – מפקדי מונטיפיורי

מפקדי מונטיפיורי

שימור ופיתוח מורשת השר משה מונטיפיורי

מתודולוגיה

קידוד רשימות מפקדי מונטיפיורי, אשר נכתבו ביד, למאגר ממוחשב הזמין לציבור ולמחקר, הינו תהליך מורכב אשר התבצע בכמה שלבים:

• סריקת דפי כתבי היד המקוריים של המפקדים, והעברתם ממיקרופישים למסמכי PDF.
• פיענוח כתבי היד של הפוקדים והעברת הנתונים לגיליונות אלקטרוניים.
• הגהה ותיקונים.
• חיבור דפי הפוקדים של כל מפקד אוכלוסין לגיליון אלקטרוני אחד.
• תרגום ו/או תעתיק של העברית המקורית לאנגלית או א"ב לטיני.
• הגהה סופית.
• הפיכת הגיליון האלקטרוני למאגר מידע ממוחשב המצויד במנוע חיפוש לנוחות המשתמש.

התבנית שנבחרה להציג את המידע מבוססת על הטפסים המקוריים של מפקדי האוכלוסין שהיו בשימוש על ידי השר משה מונטיפיורי וצוות עוזריו משנת 1855 ואילך.
על פי ההגדרה "יחידה משפחתית" כוללת שני דורות: ראש משק הבית,  אשתו וילדיהם הלא נשואים, ואשר מתגוררים אתם. כל יחידה משפחתית קיבלה מספר זיהוי.

• בני המשפחה המורחבת, הכוללת סבים, ילדים נשואים, נכדים, אחים אחיות ומחותנים,
  המתגוררים באותו בית קיבלו מספרי זיהוי נפרדים.
• בהערות מיוחדות מקושרים גם קרובים ובני משפחה המתגוררים בבתים נפרדים.
• מי שאינם קרובי משפחה אך מתגוררים באותו בית –  קיבלו מספרי זיהוי נפרדים.
•  שמות הנשים והילדים לא תמיד מוזכרים ברשימות, גם אם נכתב שהגבר נשוי ואב לילדים.
  במקרים כאלה במקום השמות החסרים נכתב "לא ידוע".

בעמודים המקורים של מפקד האוכלוסין נמצא המידע על כל משפחה ב"שורה" אחת, גם במקרה שהוא תופס יותר מקום. אותה שיטה נשמרה גם בגרסה הממוחשבת, ומספור המיקום מחבר כל "שורה" אל העמוד הסרוק המקורי.  מכיוון שבכתבי היד השורות אינן ממוספרות, היה צורך לספור את השורות מלמעלה כדי למצוא את השורה שאליה מתייחס המספר.
כאשר בעמוד המקורי יש יותר מעמודה אחת של רישומים, העמודות מצוינות באותיות – A', B', וכן הלאה.
 
שמות האנשים תועתקו ולא תורגמו. מכיוון שהמתיישבים היהודים בארץ-ישראל הגיעו מכל קצווי העולם, לא הייתה אפשרות למצוא שיטה שתכלול את כל מגוון המבטאים ודרכי האיות של השמות.
שמות המשפחה מאויתים, ככל שהדבר ניתן, על פי הנהוג; השמות הפרטיים, מופיעים על פי כללי התעתוק הרשמיים מעברית לאנגלית. בפרק "FAQs – קובץ תשובות לשאלות השכיחות" ישנה הטבלה המפרטת את כללי התעתוק.
בגרסה העברית, האיות נשאר כפי שרשומה בכתבי היד.
לכן נמצאים יהודה וגם יאודה ויהודא.
 
כ"המקור מקום לידה" של האדם לפעמים מצוין מקום המגורים האחרון שלו לפני שהגיע לארץ-ישראל, ולאו דווקא המקום שבו הוא נולד. בתרגום לאנגלית, שמות המקומות מופיעים בצורה הנהוגה כיום במפות, שלא תמיד תואמת את שמות המקומות במאה ה-19.
בעברית, שמות המקומות נשארו כפי שנרשמו במפקד. במפקדים המקוריים לא נכללו שמות מדינות, אך, לשם בהירות, באתר המקוון הוספנו את שמות המדינות הנהוגה כיום במפות.
במפקדי מונטיפיורי מייצגת בדרך כלל  "שנת ההגעה" את שנת העלייה לארץ-ישראל; אך ישנם מקרים ו-"שנת ההגעה" מציינת דווקא את שנת ההגעה לעיר שבה נערך המפקד.כאשר הפוקד רשם את מספר השנים מאז ההגעה, במקום לרשום את תאריך ההגעה  ­– רשמנו באתר המקוון את שנת ההגעה.
בשלושת המפקדים האחרונים, הכותרת "מצב כספי" מתארת את ההכנסות של האדם או, לחלופין, את כמות החובות שלו.
המטבע הרשמי בארץ-ישראל במאה ה-19 הייתה הלירה העות'מאנית (שלה היו כינויים רבים); אבל רוב המטבעות האירופיים היו בתפוצה רחבה. לעתים נרשמו הסכומים בלירות שטרלינג, ולעתים בלירות זהב עות'מאניות (שנקראו גם "אריות" או "אדומים"), או בגרושים. בלירה שטרלינג אחת היו 19 לירות עות'מאניות בקירוב, ובלירה עות'מאנית – 100 גרוש.
ערכי המטבעות השונים לא תורגמו לערכים הנהוגים היום. 
במפקדים המקוריים, מתחת לכותרת "עיסוקים" מופיעות מילים לועזיות ארכאיות הקשות לתרגום – בשפות יידיש, טורקית, ספניולית (ספרדית-יהודית), צרפתית, ועוד. במקרים רבים מילים אלו מתייחסות למקצועות שאינם עוד קיימים בימינו.
  
http://www.montefioreendowment.org.uk/census/faq/
  
http://www.montefioreendowment.org.uk/census/about/methodology/