ברוכים הבאים לפורום של ילידי גרמניה וצאצאיהם 

מטרתו של פורום זה ליצור מסגרת אינטרנטית לחילופי מידע למתעניינים ולעוסקים בחקר תולדות משפחותיהם ושורשיהן בגרמניה.

משתתפים חדשים מוזמנים להציג את עצמם ואת זיקתם לקבוצה.

נושאים לדיון (ולא רק) מידע נוסף
  • מסמכים, צילומים ומפות
  • ערים ועיירות מוצא
  • שמות משפחה וסיוע באיתור בני משפחה
  • זכרונות מבית אבא וסיפורים משפחתיים
  • עלייה, קליטה וההתערות בארץ ישראל
  • תרגומים וסיוע לשוני
  • קישורים לאתרים ומקורות מידע
  • מפגשי “זום” והרצאות מוקלטות
  • שאלות בכל נושא אחר

מנחה הפורום: ד”ר דן אלדר

מעבר לפורום

היהודים בגרמניה

היהודים בגרמניה במלחמת העולם ה-1

היהודים בגרמניה במלחמת העולם ה-2

העלייה החמישית

אתרים, קישורים ומקורות מידע

חברי הפורום

 

קבוצת יוצאי גרמניה ...
 
Notifications
Clear all

קבוצת יוצאי גרמניה וצאצאיהם - "שטאמבאום" ( Stammbaum)

לא נמצא פה אף נושא

Share:

חזרה לראש העמוד

היהודים בגרמניה

אלברט איינשטיין

אלברט איינשטיין

השם “גרמניה” (“גירמאניה” או “גרממיא”) היה בשימוש עוד אצל חכמי התלמוד. בימי הביניים נקראה גרמניה בפי היהודים תחילה, אלמניא ומאוחר יותר רווח השם המקראי “אשכנז”.

עם זאת, אין ראיות לנוכחות יהודים בגרמניה קודם לכיבוש הרומאי. ראשוני היהודים בגרמניה היו סוחרים שבאו בעקבות הלגיונות הרומאיים והתיישבו בערי הריינוס. ידיעה ראשונה על עדת יהודים בגרמניה מתייחסת ל”קולוניה” (קלן) ונמצאת בצווים קיסריים מ-321 ו-331 לסה”נ.

בימי הביניים, הגיעו לגרמניה יהודים מאיטליה הדרומית ומצרפת, כסוחרים רצויים. הם התיישבו בערים לאורך הנהרות הגדולים ובפרט בערי הגדה המערבית של הריינוס ולאורך דרכי המסחר בערים דוגמת מגנצא (מיינץ) וורמייזא (וורמס) וכן במרכזים כנסייתיים ומדיניים ממזרח לריינוס כגון רגנשבורג. מן המאה ה-11, ידוע על קהילות יהודים בדרום -מרכז גרמניה (באמברג ווירצבורג) ובתורינגיה (ארפורט). הרדיפות נגד היהודים במאות ה-12-14, גרמו לתנועת היהודים מדרום גרמניה למזרחה ולצפונה. בתחילת המאה ה-11 החלו הרדיפות הראשונות כלפי יהודי גרמניה (גירוש יהודי מגנצא ב-1012) ובמקביל , באותה מאה, הוענקו ליהודים כתבי-הזכויות על ידי המלכות וההגמונים בשפייר, מיינץ וורמס.

 1096 הייתה שנת מפנה בתולדות יהודי אירופה המערבית והמרכזית;  “גזרות תתנ”ו” – פרעות המונים בקהילות יהודי הריינוס על יד הגלים הראשונים של מסעי הצלב,  חרף חסותם על היהודים, של המלכות, ההגמונים והעירוניים. מסעי הצלב סימנו את תהליך התרת דמם של היהודים בעיני ההמון,  בעיקר בעתות של תסיסה חברתית ודתית. רבים מבני הקהילות היהודיות, המיתו עצמם על קידוש השם. בין מסע הצלב השני (1146) עד ראשית המאה ה-13 רבו עלילות ופרעות ביהודי גרמניה אולם מספר הקורבנות היה נמוך יחסית למסע הצלב הראשון. עם זאת, הזעזוע של גזירות תתנ”ו הביא להתעוררות רבה של יצירה רוחנית-חברתית בקרב יהודי גרמניה.

במאות ה-12-13 , עוצבה דמותה של חסידות אשכנז ונמשכה התגבשותן של הקהילות היהודיות והנהגתן. היהודים התרכזו יותר מבעבר, בגטאות היהודים (“רחובות היהודים”) בערים, בהם זכו להרגשת ביטחון ולסביבה יהודית תומכת. מוסדות קהילתיים הלכו והתפתחו והיהודים הקימו מקרבם הנהגה עצמית. למרות עלילות הדם נגד היהודים במאה ה-13 על רקע התפשטות קנאות דתית בקרב ההמון הנוצרי, קמו ליהודי גרמניה מנהיגים רבי השפעה בתחומי הרוח והדרכת הציבור; הנודע שבהם בדורו ולדורות הבאים – ר’ מאיר בר’ ברוך מרוטנבורג (המהר”ם).

בשלהי המאה ה-13 ובמחצית הראשונה של המאה ה-14 גברו עצמתן ותכיפותן של הרדיפות מצד ההמון כלפי היהודים ואף השלטונות נטו יותר למלא אחר נטיית ההמונים באמצעות הטלת גזרות כלכליות לרבות מסים כבדים על היהודים. ב-1298/9 נערכו פרעות המונים ביהודי פראנקוניה, בוואריה וסביבתן במהלכן נחרבו והושמדו למעלה מ-140 קהילות יהודיות וביניהן בערים רוטנבורג, וירצבורג, נירנברג, באמברג. ב-1336/7 נחרבו על ידי כנופיות איכרים פורעים כ-110 קהילות מבוואריה ועד אלזס. ב-1348-1350, הואשמו היהודים כי חוללו את “המגפה השחורה” – הדבר ונטבחו לפיכך בכל רחבי גרמניה או גורשו מהן. כ- 300 קהילות נהרסו על מנהיגיהן ומבניהן היישובי. המנהיגים ששרדו לאחר שואת “המוות השחור” העבירו את מרכז הכובד של ההנהגה הרוחנית לווינה.

עד תקופת הרפורמציה היה מצבם של היהודים מעורער ביותר; הם היו נתונים לחסדי השליטים המקומיים , הנסיכים והמעמדות העירוניים הנוצריים. המאה ה-15 הייתה תקופה של גירושים לוקאליים ועלילות דם שפגעו בקהילות רבות . ירידת כוחו של קיסר גרמניה עם הרחבת סמכויותיהן של הנסיכויות והערים, גרמה לסבל ליהודים ולתמורות במצבם. בעוד שהקיסרים נטו, מטעמים כלכליים, להגן על היהודים מפני עלילות הדם והרדיפות של גורמי שלטון מקומיים וההמונים, הכוחות המפוררים את הקיסרות תבעו לעצמם מרות על היהודים ופגעו בהם לא רק משנאת ישראל אלא גם כדי לגרוע מתוקף שלטונו וסמכותו של הקיסר.

התמורות המכריעות בכלכלה במאות ה-16-17 השפיעו אף הן על מעמדם של היהודים. תחילת התהוותו של המשטר הקפיטליסטי, הגביר את מבוכת המוני העם ואת התסיסה בקרבם והם ראו ביהודים שעיר לעזאזל , אויב ומוצצי דמם של החלכאים. גם התפתחות האבסולוטיזם והנהגת שיטת המרקנטיליזם בכלכלה העבירה את בעיית היהודים מן התחום הדתי למישור הפוליטי-כלכלי. השליטים העריכו יהודים עשירים המביאים הון יוזמה מסחרית וניסיון כלכלי להרחבת המסחר המקומי והבינלאומי ולפיתוח התעשייה. מגורשי פורטוגל ייסדו בהמבורג את הבנק ההמבורגי שעסק במסחר עם פורטוגל וספרד . הנסיך הגדול של ברנדנבורג התיר ב-1681 ל-50 משפחות יהודיות שגורשו מאוסטריה, להתיישב בברלין ובמדינתו תוך הענקת זכויות מיוחדות נרחבות לרבות בתחומי המסחר. במקביל להתייחסות השליטים הגרמניים כלפי היהודים כגורם כלכלי חיובי, הם הכבידו בו זמנית את פיקוח מוסדות המדינה על מעמדם האזרחי של היהודים דוגמת מספר הנכנסים למדינה, משך שהותם גודל משפחותיהם , דיני ירושה ועוד. האבסולוטיזם שיעבד אף את מוסדות הקהילות היהודיות והנהגתן למשטר המנהל הממלכתי וצמצם את האוטונומיה שלהם ואת חירותם. כך התפתח בתקופת האבסולוטיזם, מעמד של “יהודי החצר” (Hoffjuden) שהיו נטולי בסיס חוקי והיו תלויים בכל בחסדי המושלים אותם שרתו אך בו זמנית היו שנואים על המוני העם. הם היו יועציהם הקרובים של השליטים, בענייני כספים וגיוס הון, רכש סחורות יקרות ואמצעי מלחמה, ומילאו תפקידים דיפלומטיים ומינהליים. הנודע שבהם היה “היהודי זיס” – יוסף זיסקינד אופנהיימר – שהיה סוכנו (Hoffaktor) של דוכס וירטמברג אולם הועלה לגרדום ב-1738 .

בשלהי המאה ה-18 חלו תמורות אחדות במצבם של היהודים בגרמניה; סיפוחם לפרוסיה של חבלים גדולים מפולין שהיו מאוכלסים בהמוני יהודים, הגבירו את התודעה היהודית בקרב יהודי גרמניה הוותיקים. מנגד, על רקע המגמות והשאיפות של תנועת ההשכלה, החלה התקרבות חברתית ותרבותית בין חוגים מסויימים של יהודים לבין החברה הנוצרית הגבוהה , בעיקר בערים הגדולות בגרמניה כגון ברלין. בתחום הדיאלוג התרבותי והרעיוני בין יהודי גרמניה לסביבתם הלא יהודית, נחשב הפילוסוף משה מנדלסזון על ידי בני דורו, לנציג הבכיר של תנועת ההשכלה, בחתירה לשילוב החיים המודרניים ורעיונות הנאורות עם שמירה על הייחוד היהודי על המצוות ועל האמונה.

בראשית המאה ה-19, הפכה ההתקרבות בין יהודים משכילים ועשירים בגרמניה לחברה הנוצרית, למגמה מובהקת של התבוללותם עד כדי המרת דת המונית בקרב חוגים אלה. תולדות עלייתה של משפחת רוטשילד מפרנקפורט לגדולה בעושר ובהשפעה בינלאומית, ממחישה את השילוב שבין החילון, העושר והרווחה החומרית בקרב יהודי גרמניה באותה תקופה.

בעקבות האמנציפציה שהוענקה ליהודי צרפת וסיפוח הארצות של הריינוס המערבי לצרפת, נעשו היהודים שחיו בהן לאזרחי צרפת. לאחר כיבושן של מדינות גרמניות נוספות על ידי נפוליאון הוכרז גם בהן (מלכות וירטמברג) על שיויון זכויות גמור ליהודים וניתן להם חופש מסחר כלשאר האזרחים.  בפרנקפורט הוענקה ליהודים אמנציפציה ב-1810 ובערי ההאנזה ב-1811. בבאדן נהיו היהודים “לאזרחי-מדינה חפשים לדור ודור” ב-1808. אולם עם נפילת נפוליאון , ניצחון “הברית הקדושה” והשאיפות לרסטורציה, בוטלו כמעט בכל מקום הזכויות שהוענקו ליהודים בימי השלטון הצרפתי. שנאת ישראל התעוררה באותה תקופה לחיים חדשים לא רק משום תגובה על האמנציפציה הפוליטית והכלכלית שהוענקה ליהודים על ידי נפוליאון אלא גם משום ראקציה רוחנית ותרבותית ועליית הרומנטיקה הלאומית הנוצרית, בראשית המאה ה-19. היחסים שבין גרמנים ויהודים בתקופת 1815-1848 ידעו מתחים קשים וב-1819 התחוללו פרעות המונים נוצרים מוסתים (“הפ-הפ”) נגד היהודים בתגובה על עלייתם החברתית והכלכלית. במקביל נמשכה תופעת המרת הדת בקרב יהודים משכילים ועשירים וכן גברו מתחים פנימיים בין זרמים שונים בקרב יהודי גרמניה בוויכוח על מהותה של היהדות נוכח המציאות המתהווה. במשך כל המאה ה-19 הייתה הגירה פנימית רחבה של יהודים בגרמניה מן העיירות הקטנות ומן המזרח אל ערי המסחר והתעשייה, בהן קמו קהילות יהודיות גדולות ובהן ברלין, שבה התרכזו בסוף המאה ה-19 כשליש מיהודי גרמניה וכן ברסלאו, לייפציג וקלן. היהודים הגיעו לאמידות ומקצתם אף לעושר רב. במקביל גברה התערותם של היהודים בחיי התרבות, הספרות והמדע והתפתחה שכבה של יהודים בעלי מקצועות חופשיים. יהודים השתתפו באופן פעיל במהפכת 1848-1849 ו”חוקי היסוד של העם הגרמני” של פרלמנט פרנקפורט, הקנו ליהודים שוויון בקבעם שאין בהשתייכות דתית כדי להשפיע על השימוש בזכויות האזרחיות והמדיניות או לצמצמן. הישגים אלה קוצצו על ידי הראקציה של שנות ה-50 של המאה ה-19 אולם הדבר לא פגע בהמשך התחזקותם הכלכלית והחברתית של היהודים כמו גם בהמשך המגמות הליבראליות ובמאבקם של היהודים עצמם על זכויותיהם. ב-1870 אושר בחוקתו של הרייך הגרמני המחודש, החוק שביטל את כל ההגבלות הפוליטיות והאזרחיות לגבי בני הדתות השונות. לרבים מיהודי גרמניה נדמה היה שעם הישגים אלה בטל ייחודם לעצמם וגם בעיני הגרמנים. מבחינת החוק ומרבית תחומי המציאות החברתית, הכלכלית והתרבותית, תחושתם הייתה אכן מוצדקת. יחד עם זאת, תחומי השלטון בפרט בפרוסיה דוגמת הקצונה הבכירה בצבא, הפקידות הממשלתית ומשרות הוראה בכירה באוניברסיטאות היו חסומים בפני היהודים.

בסוף המאה ה-19 הצטמצם במידה ניכרת גודלו של הקיבוץ היהודי בגרמניה כתוצאה מירידה מכוונת בריבוי הטבעי וריבוי מקרי המרת הדת ונישואי התערובת. הוא שמר על גודלו רק הודות להגירה המתמדת לגרמניה של יהודים ממזרח אירופה, ה- Ostjuden. לפי מפקד 1925, הגיע מספרם הכללי של היהודים בגרמניה ל-564,379 שהיו 0.9% מן האוכלוסייה הכללית . האנטישמיות הציבורית והעממית ידעה עליות ומורדות  והוסיפה להתקיים כל העת גם כתנועות פוליטיות אך לא השתלטה על מנגנון המדינה ולפיכך נתפסה על ידי היהודים בעיקר כבעייה חברתית-תרבותית ורוחנית.

הציונות קנתה לה אחיזה בקרב יהודי גרמניה מראשיתה אם כי בקנה מידה קטן. עם זאת הצטיינה הציונות של יהודי גרמניה באיכות ארגונה וביסודיות פעילותה. יהודים מגרמניה היו מן המארגנים והמשפיעים הראשיים בציונות העולמית עד אחרי מלחה”ע הראשונה.

במלחמת העולם הראשונה, שירתו בצבא הגרמני כ-100,000 יהודים וכ-12,000 מהם נפלו בקרבות. מסיומה של המלחמה ועד עליית הנאצים לשלטון ב-1933 , נהנתה יהדות גרמניה מתקופת שגשוג ופריחה.  בעקבות נפילת המונארכיה והקמת המשטר הרפובליקני פרלמנטארי, בוטלו כל ההגבלות על היהודים והם יכלו ליטול חלק בחיים הציבוריים על כל תחומיהם. הם השתלבו בחיים הפוליטיים במידת השפעה חסרת תקדים והגיעו עד למשרות הפוליטיות והמנהיגותיות הבכירות ביותר. אולם מתחת לפני השטח רחשה כל העת האנטישמיות שהחלה ללבוש את צורתה הגזענית והגיעה לכלל גיבוש בצמיחת התנועה הנאצית, שמוטטה את כל בניין החיים היהודיים בגרמניה החל מתפיסתה את השלטון ב-30 ינואר 1933 . מאז ועד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, גלשה יהדות גרמניה בהדרגה אל חדלונה ושימשה כר ניסוי ליישום תורת הגזע הנאצית ולחיסול העם היהודי כולו במהלך מלחה”ע השנייה.

(האנציקלופדיה העברית, כרך יא, ע”ע 491-530 , הוצאת מסדה תשי”ז; עשהאל אבלמן, תולדות היהודים, היסטוריה ישראלית, הוצאת דביר, 2019)

חזרה לראש העמוד

 

היהודים בגרמניה במלחמת העולם ה-1

?????
חזרה לראש העמוד

 

היהודים בגרמניה במלחמת העולם ה-2

?????
חזרה לראש העמוד

 

העלייה החמישית

?????

חזרה לראש העמוד
 

אתרים, קישורים ומקורות מידע

גרמניה -כללי

לייפציג

וירטמברג / שטוטגארט

ספרים – וירטמברג / שטוטגארט

    • פנקס הקהילות, גרמניה, וירטמברג, הוהנצולרן, באדן (יד ושם, ירושלים, תשמ”ה).
    • תולדות יהדות גרמניה בעת החדשה, ברקאי אברהם, ס’ לובנשטיין, פול מנדס–
    • פלור, כרך ד’ התחדשות וחורבן, 1918 — 1945 )הוצאת מרכז שזר לתולדות ישראל (ירושלים, 2005).
    • תולדות השואה, גרמניה, כרך ב’ (עורכים: אברהם מרגליות ,יהויקים כוכבי, יד ושם,  תשנ”ח) . 1998
    • דן אלדר, בין גרמניה לא”י 1933-1940 ,קורות משפחה אחת, (הרצליה, 2009)
    • Adler–Rudel S., Ostjuden in Deutschlו- 1880–1940, (Mohr’ Tubingen, 1959).

 

    • Engelmann Bernt, In Hitler’s Germany, everyday life in the 3rd Reich, (Methuen, London,
    • 1986 translated from German).
    •  
    • Sauer Paul, Die Schicksale der Judischen Burger–Wurttembergs wahrend der nationalsozialistischen verfolgungszeit 1933–1945 (Kohlhammer verlag Stuttgart, 1969).
    •  
    • Sauer Paul, Dokumente uber die Verfolgung der Judischen Burger in Baden Wurttemberg durch das Nationalsozialistiche Regime 1933–1945 1teil (Stuttgart, 1966)
    •  
    • Zelzer Maria, Weg und Schicksal der Stuttgarter Juden (Ernst Klett Verlag, Stuttgart, 1964).

אתרים – וירטמברג / שטוטגארט

 

חזרה לראש העמוד

חברי הפורום

# שם החבר תחומי עניין טלפון מייל
1        
2        
3        

 

חזרה לראש העמוד
 

נגישות