קבוצת דור לדור "מלחמת העולם ה-1 בארץ ישראל"

ברוכים הבאים לפורום של מלחמת העולם ה-1 בארץ ישראל

פרום זה מהווה במה לחוקרי גנאלוגיה המתעניינים במעורבות של הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם ה-1 (1914-1918).

הפורום

מקורות מידע וספרות

• מסעי המלחמה בארץ ישראל מאת פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול (הוצאת אריאל, 2007)
• הלחימה על ארץ ישראל מאת ג'ון ד. גריינג'ר (הוצאת מודן ומערכות 2006)
• בכף הקלע של הנאמנויות – בני היישוב בצבא הטורקי 1918-1908 מאת יעקב מרקוביצקי (יד טבנקין 1995)
• עם הטורקים לתעלת סואץ מאת קרס פון קרסנשטיין (הוצאת משרד הביטחון)
• במצור ובמצוק, ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, עורך מרדכי אליאב (הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1991)
•  

חזרה לראש העמוד

קישורים לאתרים העוסקים בנושא

כללי

• העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה
• ויקיפדיה – המערכה על סיני וארץ ישראל
• ויקיפדיה – הישוב היהודי בא"י

מתגייסי הישוב לצבא הבריטי

• ויקיפדיה – הגדודים העבריים
• ויקיפדיה – גדוד נהגי הפרדות

מגורשי תל אביב

• ויקיפדיה – גירוש יפו (1914)
• ויקיפדיה – גירוש תל-אביב (1917)
• מגילת כפר סבא – קורות הגולים בכ"ס

חללים שנפלו בקרבות בא"י

• ויקיפדיה – חללי האימפריה הבריטית
• CWGC – The Commonwealth War Graves Commission

חזרה לראש העמוד

רקע היסטורי

מבוא

כניסת אלנבי לירושלים דרך שער יפו – 11-דצמבר-1917

מלחמת העולם ה-1 (הקרויה גם "המלחמה הגדולה") פרצה בשנת 1914 בעקבות הירצחו של הארכידוכס ויורש העצר האוסטרי פרנץ פרדיננד ב-28 ביוני 1914 בעת ביקור בסרייבו. התנקשות זו הניעה סדרה של מהלכים שהביאו לפריצת מלחמה כוללת בין "מעצמות המרכז" שכללו את גרמניה, אוסטרו-הונגריה, האימפריה העות'מאנית ובולגריה, לבין "מעצמות ההסכמה" שכללו את האימפריה הרוסית, צרפת והאימפריה הבריטית (ובשלבים מאוחרים גם את איטליה, יפן וארצות הברית). המלחמה נמשכה עד 1918 והסתיימה בניצחון "מעצמות ההסכמה" ובחתימת הצדדים על הסכם הפסקת אש ובהמשכו על "חוזה ורסאי" שנועד להסדיר את היחסים בין המדינות באירופה.

המערכה בארץ ישראל

המלחמה הגדולה הגיעה גם לארץ ישראל והמערכה פה התחוללה במקביל למערכה העיקרית באירופה. משני צידי המתרס נערכו צבא בריטניה (ששלט במצרים) והצבא הטורקי העות'מאני (ששלט בארץ ישראל וסוריה מזה כ-400 שנה). המערכה נחלקה למספר שלבים:

המערכה על תעלת סואץ (ינואר 1915 – אפריל 1916)

הגזרה שריכזה את עיקר תשומת הלב בתחילת המלחמה הייתה תעלת סואץ. נכס אסטרטגי זה שנשלט על ידי הבריטים סייע להובלת לוחמים ואספקה מהדומיניונים של בריטניה במזרח הרחוק (הודו, אוסטרליה וניו זילנד) לאירופה ולכן שאפו הטורקים לחסום נתיב זה. לאחר מספר ניסיונות שנכשלו לכבוש את התעלה דרך סיני ויתרו הטורקים על תוכניתם.

כיבוש סיני והמערכה על עזה (אפריל 1916 – אפריל 1917)

צוות ארטילריה טורקי במהלך הקרב על תל-הוריירה בצפון הנגב 1917

עם ביסוס האחיזה בתעלת סואץ החלו הכוחות הבריטים להתקדם מזרחה לאורך צפון בסיני תוך השתתפות בסדרת קרבות מול הטורקים הנסוגים. בסופו של שלב זה הצליחו הטורקים לייצב קו הגנה חזק בעזה וסביבתה דבר שאיפשר להם להדוף את הבריטים בניסיונם לכבוש את עזה.

כיבוש באר שבע, מרדף פלשת וכיבוש ירושלים (אפריל 1917 – דצמבר 1917)

שלב זה החל עם כניסתו של אלנבי לתפקידו כמפקד הכוחות הבריטים בארץ ישראל. אלנבי הביא לתגבור משמעותי של הכוחות הבריטים וכן להתוויית תוכנית לעקיפת קו ההגנה החזק של עזה ע"י כיבוש באר שבע. תוכנית זו יצאה לפועל באוקטובר 1917 והביאה להתפוררות הדרגתית של המאחזים הטורקים בצפון הנגב, רצועת עזה, מישור החוף ושפלת יהודה ולנסיגתם צפונה עד לכיבוש ירושלים ויפו ת"א ע"י הבריטים.

קו שתי העוג'ות (דצמבר 1917 – ספטמבר 1918)

שלב זה התאפיין, בעיקרו, במלחמה סטטית (מלחמת חפירות) במהלכה ייצבו הבריטים קו הגנה שנמתח מנחל הירקון במערב (נחל עוג'ה) לואדי עוג'ה שמצפון ליריחו. במהלך תקופה זו נערכו חילופי כוחות משמעותיים בצד הבריטי כשחטיבות אנגליות מיומנות נשלחו להילחם בחזית בצרפת ובמקומם הובאו כוחות הודים, אוסטרלים וניו זילנדים (אנזא"ק). בתקופה זו התווו אלנבי ואנשי מטהו את התוכנית לכיבוש צפון ארץ ישראל.

הסתערות פרשי הבריגדה ה-4 האוסטרלית על באר-שבע – 31-אוקטובר-1917

המערכה על מגידו וכיבוש צפון ארץ ישראל וסוריה (ספטמבר 1918 – אוקטובר 1918)

שלב זה החל ב-19 בספטמבר 1918 כשכוחות בריטים רכובים עקפו בתנועה מהירה, לאורך קו החוף, את כל מערך ההגנה הטורקי וכבשו למחרת את מגידו, עמק יזרעאל, הגליל התחתון ועמק בית שאן תוך שהם מכתרים את רוב הצבא הטורקים שהתחפר בשומרון ובשרון. חלקים גדולים של הצבא העות'מאני נכנעו והבריטים ניצלו את המומנטום והמשיכו לתקוף צפונה עד כיבוש דמשק וחלב ועד כניעת הטורקים.

הישוב היהודי במערכה

השפעת המערכה בארץ ישראל על הישוב היהודי בארץ באה לידי ביטוי במספר אופנים:

יחסי השלטון העות'מאני והיהודים

לאורך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נטה שלטון זה להפלות לרעה את יהודים ביחס ליושבי הארץ המוסלמים. שלטון זה התאפיין בשחיתות, בתשלומי שוחד ובמיסוי מעיק.

ציור של הסתערות פרשי דיוויזיית ה"יומנרי" הבריטיות על גבעות מעא'ר (נס ציונה) 13-נוב-1917

ההתעת'מנות

העלייה הגדולה בתקופה שקדמה למלחמה הביאה לארץ ישראל מתיישבים בעלי אזרחויות שונות שחלקן הגדול השתייך ל"מעצמות ההסכמה" דבר שהפך אותם לאוייבים פוטנציאלים. אי לכך הוציא השלטון העות'מאני צו המורה לאנשי הישוב בארץ לבחור את אחת מהדרכים: להתעת'מן (לקבל אזרחות טורקית) תוך הצהרת נאמנות לשלטון או להישאר בעלי אזרחות אחרת ולעזוב את הארץ. הישוב נחלק אז בין אלו שקיבלו את האזרחות הטורקית לבין אלו שבחרו לצאת לגלות מרצון (הרוב הגדול של הגולים עבר למצרים). ההערכה היא שכ-18,000 יהודים התעת'מנו וכמספר הזה עזבו את הארץ.

יש להזכיר בהקשר זה את "גירוש יפו", שאירע בתקופה שניתנה ליהודים לבחור באחת משתי האפשרויות. מושל יפו, ביוזמה מקומית, שלח את המשטרה לרחובות יפו ללכוד כל מי שטרם התעת'מן והעלה כ-700 מהם על אוניית גירוש לאלכסנדריה. מקרה זה האיץ את מהלך ההתעת'מנות בישוב.

הגיוס לצבא העות'מאני

חיילי הגדודים העבריים לייד הכותל המערבי – דצמבר-1917

אחת החובות שנדרשו מכל מי שבחר להתעת'מן ולהישאר בארץ הייתה להתגייס לצבא הטורקי (בהתאם לגילו). זה מכבר היו ידועים תנאי השירות הקשים בצבא זה והיחס המשפיל מצד המפקדים ולכן החל ויכוח בארץ בין מצדדי הגיוס למתנגדיו. רבים מחייבי הגיוס ירדו למחתרת כדי לא להתגייס אולם בסופו של דבר נענו לצו הגיוס מאות מצעירי הישוב שנשלחו לאימונים בטורקיה ולאחר מכן נשלחו לחזיתות השונות. חלקם אף נהרגו במסגרת שירות זה. בשלהי המלחמה ועם קריסת הצבא הטורקי בחרו רבים מהמשרתים לערוק מהצבא.

פרטים ניתן למצוא בספרו של יעקב מרקוביצקי "בכף הקלע של הנאמנויות – בני היישוב בצבא הטורקי 1908-1918" בהוצאת יד טבנקין 1995.

גירוש תל אביב

עם התקרבות קו החזית צפונה הפכו הטורקים ליותר ויותר עויינים את הישוב היהודי בארץ מתוך חשד שאנשיו מסייעים לבריטים. באפריל 1917 הורה המושל צבאי בארץ (אחמד ג'מאל פשה) על גירוש כל יהודי תל אביב-יפו צפונה. כ-10,000 מגורשים עשו דרכם צפונה והתפזרו במושבות היהודיות שבדרך (פ"ת, כ"ס, חדרה, זכרון יעקב) עד הגיעם לגליל. עוני, רעב ומחלות היו מנת חלקם ורבים נפטרו ונקברו במקום גלותם כשחלקם אף ללא שם על מצבתם. רק באוקטובר 1918, עם השלמת כיבוש הארץ ע"י הבריטים, הורשו המגורשים לחזור.

הגיוס לצבא הבריטי – הגדודים העבריים

חלקת הקברים של מגורשי ת"א-יפו בכפר-סבא

עם פרוץ המלחמה חל פילוג בעולם היהודי בין התומכים בבריטניה וב"מעצמות ההסכמה" לבין אלו שקראו לנייטראליות מתוך חשש לנקמה של הטורקים בישוב בארץ. אותה קבוצה שתמכה בבריטניה תמכה אף בהתגייסות צעירים יהודים לצבאה. הגורמים המובילים ביוזמה זו היו זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור.

ובסופו של דבר מאמציהם קרמו עור וגידים והיחידה היהודית ראשונה שגוייסה לצבא הבריטי באפריל 1915 הייתה "גדוד נהגי הפרידות" שכלל כ-650 חיילים יהודים שנשלחו למשימות תובלה במערכה על גליפולי. בהמשך אותה שנה פורקה היחידה אך אנשיה היוו את הבסיס לצמיחתם של "הגדודים העבריים".

במהלך 1917, ובסיוע צבא בריטניה, החל גיוס המוני ל-3 גדודים עבריים. גדוד 38 שהתארגן באנגליה, גדוד 39 שהתארגן בארה"ב וגדוד 40 שהיה הגדוד הארצישראלי (סה"כ כ-5,000 מתגייסים). כל הגדודים רוכזו במצרים אולם רק 2 גדודים (38, ו-39) נשלחו למערכה בהרי שומרון ובקעת הירדן כחלק מהמאמץ לכיבוש מעברי הירדן ועבר הירדן. לאחר המלחמה המשיכו הגדודים לפעול, תקופת מה, בארץ ישראל עד פירוקם. רבים ממשוחררי יחידות אלו התיישבו במושב אביחייל שם הקימו את "מוזיאון בית הגדודים".

פרשת מחתרת ניל"י

מחתרת ניל"י, שפעלה בארץ מ-1915 עד 1917, כללה מספר עשרות של פעילים אקטיביסטים, בראשותם של אהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג, שנקטו קו פרו בריטי מובהק ושאפו לזרז את נצחון הבריטים על ידי מתן סיוע פעיל לכוחותיהם. סיוע זה בא לידי ביטוי בעיקר בתחום המידע המודיעיני אך גם בסיוע כספי שעזר לקניית מזון לישובים. ב-1917, לאחר תפיסת נעמן בלקינד, נפלה הרשת כולה (שפעלה בחוסר מידור מוחלט). חלק מחבריה הוצא להורג וחלק אחר נאסר

דוד בן גוריון במדי הגדודים העבריים – 1918

יוסף טרומפלדור במדי הגדודים העבריים

זאב ז'בוטינסקי במדי הגדודים העבריים

מורשת המלחמה בארץ ישראל

בתי הקברות הבריטים

בתי הקברות הבריטים פרושים באתרים להלן ומנוהלים ע"י "הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה" החל מ-1920. בתי קברות אלו נוסדו מתוך החלטת ממשלות בריטניה להימנע מהחזרת גופות החללים למדינות מוצאם. בתי קברות אלו מאכלסים חללים מ-1914 עד 1948. צבא הודו מקיים מדי שנה טקס זכרון בחיפה לחללים ההודים שנפלו במלחמות בארץ ישראל.

• באר שבע
• דיר אל בלח (2 בתי קברות)
• עזה
• חיפה (2 בתי קברות)
• ירושלים (5 בתי קברות)
• רמלה
• טול כרם

בתי קברות נוספים נמצאים במצרים ובסוריה.

בתי הקברות הגרמנים / טורקים

בתי הקברות לחללי צבא גרמניה נמצאים בנצרת ובירושלים. לא קיימים בתי קברות רשמיים ומתוחזקים לחללים הטורקים. חלקם הוחזר לטורקיה וחלקם נקבר בבתי קברות זמניים שהוזנחו (ידוע על בית קברות כזה לייד אום שורט בבקעת הירדן.

הנצחה

 חלק מהקרבות שהתחוללו בין הבריטים והטורקים הונצחו במספר מקומות בארץ:

• כיבוש באר-שבע: 
  • נסלל "נתיב אנזא"ק" לאורך המסלול בו פסעו, במהלך 2 לילות, פרשי אנזא"ק מאזור חבל אשכול להתקפה על באר שבע.
  • פרשים אוסטרלים שיחזרו את ההסתערות על באר שבע
• קרב עיון קרא: קרב זה, שהתחולל בקרבת נס ציונה, הביא להקמת מספר אתרי זכרון בעיר לציון הקרב.
• חציית הירקון: ב-1917 חצו הכוחות הבריטים את הירקון ב-3 אתרים. בנקודות החצייה הוצבו עמודי זכרון עליהם נחרתו פרטי האירוע.

חזרה לראש העמוד

חברי הפורום

הרשימה תפורסם בהמשך

חזרה לראש העמוד