האתר של עמותת עיל"ם עבר למשכן חדש
אתר זה הוא עותק ישן של אתר עיל"ם.
אם הגעתם לאתר זה, אנא סגרו את כל הטאבים בדפדפן ומחקו היסטוריית גלישה על מנת להגיע לאתר העדכני.
אם הבעיה נמשכת יש לשלוח מייל לכתובת: [email protected]

ערוץ הוידאו של עיל"ם

חומר ארכיוני רגיש פרשת ילדי תימן

סרטון זה סגור למנויים / רכישה

לרכישת צפייה בסרטון

ערב טוב. אז ערב טוב לכולם. במסיבת העיתונאים שנערכה בארכיון המדינה ערב פתיחת חומרי פרשת ילדי תימן, קיבלה את רשות הדיבור כתבת ערוץ עשר והיא פנתה לגנז המדינה בשאלה המתבקשת, שאלה שכל אחד מהכתבים האחרים לו היה מקבל את רשות הדיבור ראשונה, היה שואל: האם יש מידע מחדש שאתם עומדים לפרסם לנו בפרשה? למען האמת לגנז ובטח לארכיון המדינה כגוף ציבורי לא הייתה אפשרות להביע עמדה שיפוטית בסוגיה הכואבת הזו שצרובה עמוק ב-DNA הלאומי וההיסטורי שלנו. אבל אני מבקש בדקות הקרובות בכל זאת להציע מענה לשאלה ההיא שנותרה קצת באוויר, ולהתייחס כמובן לנושא הזה שאנחנו דנים פה ביום הזה העשיר והמעניין, שנוגע בחקר המשפחה והשורשים והזהות במדינת ישראל. כדי לגעת בפרשת ילדי תימן אי אפשר, אני חושב, להתייחס לפרשה הזו, לפתיחת החומרים שהתרחשה לפני כשנתיים, מבלי לתאר את הרקע שמתחיל בדרישה החד משמעית והנוקבת והקולנית, במובן החיובי, של בני המשפחות לפתיחת החומרים האלה. אם נחזור קצת אחורה, אז זו לא קריאה חדשה. אני רוצה להקריא פה מעיתון המודיע באוקטובר 1999. זה טור שהתפרסם בעיתון וצילמתי אותו. פשוט לקחתי את החומר הזה מתוך חומרי ועדת כהן קדמי. זה היה מונח על שולחן הוועדה בסוף שנות התשעים, תחילת שנות האלפיים. קוראים לפתיחת הארכיון. הוועדה יודעת היטב כי בגנזכי המדינה שמורים ונעולים הסודות הנוראים והנפשעים על גורלם של ילדים ומוללים אלו, למי שחילקו, לאן נמכרו. המפתח נמצא ביד השלטון והממסד. ומדוע מבקשת הוועדה את עזרת הציבור? האם יש בידו כלים חוקתיים לפרוץ לגנזכי המדינה? הוועדה בעצם פונה בסוף שנות התשעים לציבור הרחב ואומרת לו, אם אתם חושבים שאתם יודעים מידע חדש על פרשת ילדי תימן, על אפשרות להתחקות אחר הילדים האלו שנעלמו, ומדובר בהיקפים גדולים מאוד של משפחות שטוענות שהילדים נעלמו, אם אתם חושבים שאתם יודעים משהו שאנחנו עוד לא יודעים, בואו אלינו לוועדה וספרו לנו ונפיק את התוצרים, את המסקנות שאנחנו עומדים לפרסם. וכותב כאן אדם בעיתון המודיע, הוא אומר, אנחנו, אתם מבקשים את העזרה שלנו. הכול נמצא בארכיון המדינה. פשוט תפתחו את המיכלים ונגלה כולנו את התשובות. שנתיים מאוחר יותר, מהדוכן הכנסת, חבר הכנסת אריה גמליאל משס קורא גם הוא, פרשה זו, הוא אומר, היא עוד קלון ומצחא של מדינת ישראל. אין צל של ספק. נעשה כאן פשע על ידי הממסד לכל הדעות. ידו הארוכה שרוצה להסתיר את פשעיה ממשיכה לטייח ולהגיע לתוצאות סתומות וחתומות.וגם הוא בעצם אומר, מה לנו ולתוצרים שאתם עומדים לפרסם אחרי כמעט שש שנות חקירה? אנחנו כבר יודעים שאתם מסתירים את המידע הבאמת חשוב בנוגע לפרשת ילדי תימן. כאן אנחנו... אולי אני אקדים ואומר, בסביבות אמצע שנת 2016 הייתה קריאה נרחבת ומאוד משמעותית לפתוח את החומר הזה, והקריאה הזאת נפלה על אוזניים קשובות בממשל, במיוחד אצל ראש הממשלה נתניהו, והוא החליט שמבצעים את המהלך. אנחנו נתבקשנו על ידי השר הנגבי, שמונה להיות אחראי עלינו כדי לפרסם את כל החומר, להתחיל ולהיערך לפרסומו. אנחנו פרסמנו הודעה באתר שלנו. כאן זה מתוך חשבון הפייסבוק של עמותת עמרם. אתם יכולים לראות במרכז, הם צילמו מתוך האתר שלנו, שאנחנו נערכים לפתיחת החומר ושאנחנו מבקשים את התנצלות הציבור, כי בעצם אנחנו מפסיקים לתת שירות בארכיון המדינה לתיקים ניידים. אנחנו מתחילים לסרוק את הכול והכול יונגש באתר ברגע שהחלטת הממשלה תאשר את הפרסום באופן רשמי. התגובות, כמו שאתם רואים, לא איחרו לבוא. כך מתוך הפייסבוק של עמותת עמרם.מתארגנים לגייסם מסיבית של כל החומר. חשוד ביותר. עבודות הטיוח נמשכות במרץ.ועוד כהנה.ארכיון המדינה שביחידת ההסרה של מפאי צריך לפעול מהר, לעלות לירושלים ולהיכנס בכוח למקום שנמצאים המסמכים. זה דפים, אני לא יודע, מאות או אלפים של תגובות. אני לא מביא את התגובות אלא כדי לציין בפניכם שהתחלנו לקבל את הרושם עד כמה המידע הזה רגיש, עד כמה הוא חשוב לאנשים שדורשים אותו ועד כמה אנחנו צריכים להביא אותו בסופו של דבר כרכישה מוגמר לציבור הרחב באופן הזהיר והיעיל ביותר שאפשר לעשות את זה. כאן מתוך הארץ ביולי 2016. יש כאן דבר הפיכו, מצד אחד דרישה לגישה לאלתר לכל שביב מידע בפרשת ילדי תימן. מצד שני, הדגשתי כאן, הכותבות רושמות בהארץ: בצדק נשמעות הקריאות לפתוח את הארכיונים, אבל הן מסכמות: אלו הרי מאז ומתמיד היטיבו לשרת את הנרטיב והאינטרסים של השלטון ההגמוני. ולכן מצד אחד, בואו פשוט נשמע את האימהות. הן יודעות מה קרה, מה צריך פתיחה של מסמכים. מצד שני, חשוב סוף סוף לפתוח את החומרים האלה ולגלות לנו היכן הילדים האלו, כדי לסיים את עץ היוחסין המשפחתי שנשאר במובן מסוים מיותם ולא ברור. באמת כתוב שם נמסרו ילדים או נמסרו גופים? אני אשתדל אני אשתדל במהלך השיחה קצת להאיר את עיניכם מה פתחנו. לפני שאני ניגש לחומר עצמו ולשאלה הספציפית, כך זה נראה. אני מדבר שעות אחדות אחרי שפתחנו כמעט רבע מיליון מסמכים. תגובות ראשונות: הארכיון לא מחדש לנו דבר, זו עבודה בעיניים, רק כשיצאו לידי חובה. הם נותנים לנו לפתוח את התיקים שלא מחדשים לנו כלום. אין שום דבר תחת השמש. שואל כאן נתן, אני חושב: אתם באמת מאמינים שהמסמכים יצאו בשלמותם ובלי סילופים? ומסיים כאן חיים: למה אני מקבל את הרושם שארכיון המדינה שואף להסתיר ולא לגלות את כל האמת? נושא מאוד נוהט. טעון. טעון, נכון מאוד. בציבוריות הישראלית, ובמרכזה של הקלחת הזאת ארכיון המדינה, כשהוא מנסה לפעול ולרצות את בני המשפחות, כשהוא יודע שזאת פעולה מורכבת מאוד, מתוך האמון שאבד במשך עשרות רבות של שנים, עשורים ארוכים, שהם בעצם מאבדים את האמון בממסד ובשלטון. כך זה נראה במבט חטוף. היתר פרסום החומר בצו ראש הממשלה כאן בדצמבר 2016, ותוך ימים אחדים לאחר מכן התקיימה מסיבת העיתונאים שתיארתי בתחילת דבריי. ניגע רגע במסמכים שבדיוק נשענו עליהם. כך מתוך ועדת חוקה, חוק ומשפט ביוני 2016 בכנסת, דרישה לפתוח את החומרים. בפתח הישיבה אומר ראש הוועדה, ניסן סלומיאנסקי: ישנם פרוטוקולים והכול נעול כאילו שזה כל הסודות של הפצצה העתידית של מדינת ישראל. בואו נשמע קטע מתוך עדות של בן משפחה שנעדר. רגע. לא שומעים? אפשרות להגביר את ה... שזה לא יעבוד. נדלג. זה בסדר גמור. אז נוותר על זה. אני אריץ את זה תוך כדי שאני מספר. יושב כאן עורך דין יוסי גמליאל, למי שמכיר, הוא אח של נעדר, והוא מספר כאן שאחיו נעלם מבית החולים איתנים באזור הרי ירושלים. למי שמכיר, קיים גם היום. ואם נקפוץ קצת קדימה, הוא פשוט מרים כאן את המסמך הבא. מסמך מתוך תיק שוועדות החקירה בדקו לגבי אחיו. בראש המסמך, הוא אומר, הוא מספר לנו, נכתב שהילד נשלח הביתה במירכאות, ולאחר מכן מקף, לאן? סימן שאלה. העניין הזה, מישהו מכיר את העדות הזו? זה קיבל ביטוי פומבי מאוד ברשתות התקשורת באותה תקופה, 2016. המשפחה כמובן רוצה תשובה. אם הילד נשלח הביתה, כי אלינו הביתה, הוא אומר, הוא לא הגיע, הילד יוחנן. אחיו. אני רציתי להתחקות אחרי המסמך הזה, ואחרי ימים, שבועות ארוכים של חיפושים בתוך החומרים שפרסמנו, הגעתי אל המסמך המקורי. ככה הוא נראה. אתם יכולים לראות למעלה כתוב נשלח הביתה לאן??, עם שני סימני שאלה. זה מה שהוא הועיד בישיבת הכנסת. חיפשתי רמזים נוספים כדי לקבל מידע. היה למעלה. סליחה. מי כתב, האח כתב או שה... לא, ככה הוועדה הגישה למשפחה את המסמך הזה. ניסיתי להתחקות אחרי המסמך המקורי כדי לנסות לבסס מידע נוסף עבור המשפחה. זה לקח המון זמן והגעתי למסמך הזה. בצד שמאל אנחנו רואים העתק מדויק של המסמך בצד ימין, אלא שהחלק שבו יש את ההערה שממנה העורך דין יוסי גמליאל קרא, זה בעצם חלק מכרטיס חולה שנמצא מעל בתוך תיק בית החולים, ולכן בעצם צילום במכונת צילום שערכה הוועדה גרם למשפחה במשך עשרות שנים לאיזושהי עוגמת נפש וחוסר ודאות שאי אפשר לתאר לגבי האם הילד בכלל נפטר, כמו שהוועדה טוענת, או שמא הוא בכלל נשלח הביתה. אנחנו רואים במקרה של כרטיס החולה הזה- איפה הילד הזה בסוף? רק שנייה. לגבי כרטיס החולה הזה אנחנו רואים שהילד העוקב בבית החולים הוא באמת נשלח הביתה ושאלו שם לאן הוא נשלח. זה לא נוגע למשפחה הזו. מי שמגיע לתוך תיק בית החולים שאנחנו פרסמנו עכשיו בחומרים שהמשפחה לא הייתה יכולה להגיע אליו קודם לכן, היה מגלה עוד נתון שהמשפחה לא הייתה ערה אליו כי קיבלה שוב את גזיר המסמך הימני הזה. לכל כרטיס כזה יש צד שני. ככה הוא נראה. יש לו גב, ואנחנו רואים כאן למעלה את גב כרטיס החולה שבו הילד כביכול נשלח הביתה. אני לא יודע אם תוכלו לראות, אבל כאן רשום שהוא נשלח הביתה. וכאן זה כביכול הילד הנעדר, אותו אח של יוסי גמליאל, יוחנן, שלגביו יש כאן איזשהו רישום של פטירה וגם רישום סיבת המוות. אני לא רוצה לומר כאן ולהכריע מה קרה עם הילד הזה, כי זה מקרה מורכב והוא מתנהל גם היום בבתי המשפט. אבל אני רק רוצה להסב את תשומת הלב עד כמה כשאנחנו מגיעים לחקר שורשים, לחקר זהות, לחקר משפחה, לחיפוש אחרי השלמת מידע בליין היוחסין שלנו, אנחנו צריכים את מירב המידע. המידע הזה לא יכול להתקבל בפרשת ילדי תימן לפני חשיפת החומר. המשפחה עמדה בפני שוקת שבורה. עכשיו, כשפרסמנו, אני לא יודע אם זה נותן להם תשובה, אבל יש להם מידע נוסף שלא היה קודם, ואנחנו תמיד, וגם גידי תמיד מדבר על זה, אנחנו מחפשים אחר קצה חוט. ממנו אנחנו תמיד מתחילים. ואם הרופאים האלה יזכירו אז... בסדר גמור. שוב, אני לא נכנס כרגע לתשובה ברורה, אבל בעצם המשפחות יכולות בפעם הראשונה להפוך להיות שופטות, שופטים, לקחת את הניירות עצמן, את רישיונות הקבורה, את הודעות הפטירה, את רישומי בתי החולים וכן הלאה, ולנסות לחקור מה קרה לגבי כל בן משפחה שנעדר. בראש ובראשונה, אני מתנצל שאני לא מקבל כרגע שאלות. אני רק רוצה להתקדם עוד קצת כי הזמן קצר. אני אשתדל להשאיר גם לזה זמן. אנחנו כשניגשנו לפרסם את החומר הזה, ידענו שמדובר באוכלוסייה מאוד מבוגרת, ואם לא מבוגרת אז באי כוחם, אולי אנשים מאוד צעירים שלא ידעו איך להתחיל לנבור בתוך כמעט רבע מיליון מסמכים כדי לאתר פריטים שנוגעים לבני משפחה שנעדרים. כמו בוועדת כהן-קדמי, גם אנחנו הבנו שיש כאן שני מישורים: את המישור הציבורי, שנותן את הרקע הכללי לפרשת ילדי תימן, את סקירת העלייה, את הבירור לגבי תופעת ההיעלמות, את הטענות אודות חטיפה מסודית. זה לא מספיק להביא לציבור הרחב. צריך לגעת במישור הפרטני, את החקירה הסופית בדבר כל נעדר ונעדר. ולכן הבנו שאנחנו צריכים להקים כלי חיפוש מבוסס Google, במקרה של האתר שלנו, שבו אדם שייכנס ויכתוב את החיפוש הממוקד שלו, אם זה בית חולים או שם של ילד נעדר או מיקום מסוים בארץ, יקבל את מירב המידע שרלוונטי עבורו ואולי יוכל להגיע ממנו לקצה החוט הזה שהוא מחפש. המאגר עצמו מכיל, אני לא יודע אם אתם יכולים לראות למטה, למעלה מ-190 מאכלים, שזה למעלה מ-3,500 תיקים. כמות עצומה של ניירת שאנשים בני 80, בני 90, ואולי גם בני 30 ו-20 לא מסוגלים להכיל בפעם אחת, בטח לא בכמה שעות, כדי לנסות להפיק מזה תוצאה לגבי בני משפחה שנעדרים, בוודאי עשרות שנים אחורה. עשינו את זה בשני אופנים. כאן בנינו לוח גישה מהיר לבני המשפחות. כל משפחה יכלה להיכנס לאתר שלנו ולמצוא שם באתר ייעודי שהקמנו לשם כך את הנעדר הספציפי שלה שעניינו נדון בוועדות. רק משפחות שעניינן נדון בוועדות. לא עשינו יותר מזה. זה היקף עבודה עצום בפני עצמו גם ככה, אבל בנינו למעלה מ-1,000 קישורים כאלה של נעדרים, ופשוט ריכזנו בתוך כל שם כזה את כל התיקים שזיהינו בתוך 3,500 התיקים. כל מסמך שזיהינו שקשור לנעדר מסוים, נתנו אותו לבני המשפחות כדי שהם ישפטו מה קרה בעניין הפרטי שלהם. זאת אומרת שמי שלא הגיע לוועדה, מי שלא... נכון, מי שלא הגיע, אני אגע גם בזה תכף. אני אגע גם בזה. בנוסף, שילבנו את המידע באתר מאגרי המידע הממשלתיים של משרד ראש הממשלה, מה שנקרא ממשל זמין, בוודאי מוכר לכם. אנחנו מכירים את זה מהפרסומות. האתר הזה הוקם מתוך שאיפה של שיתוף הציבור, של שקיפות בפניו. זה בוודאי לא מושלם, אבל גם שם פרסמנו את רשימת הנעדרים ככל שאנחנו זיהינו, וזו הייתה עבודה שנמשכה חודשים כדי לאפיין את כל פערי המידע ושיבושי השמות שהוועדות עצמן היו צריכים להתמודד איתם. ככה זה נראה בטבלה שהקמנו. בעצם מצד ימין כל שם של כל נעדר, בצד שמאל כל ועדה לפי תורים שעסקה בו. כל משפחה יכולה לראות כמה תיקים הוקמו בנושא שלה ולהתרשם מכל החומר לאורך השנים, כי אנחנו יודעים שהיו שלוש ועדות שבדקו בנושא, וכל אחת הפיקה תיקי חקירה משלה. משהו כדי לרכז את הכול, ואנחנו רואים שבאמת היו, נכון לאפריל 2017, נתונים מעודכנים בנושא הזה. כניסות למאטות, סביר שכמעט כל משפחה נכנסה פה לכרטיס שלה. קצת נושא שיבושי השמות, רלוונטי מאוד לדיון שלנו, לנושא שגידי דן בו הרבה בכנסים ובהרצאות שהוא מעביר. זה נעדר אחד. שימו לב כמה אזכורים שונים יש לו. נתחיל למעלה. אני חושב שזה בעלון מינקובסקי, ועדה בשנות ה-60. לילד קוראים גוריון בן חיים גרופי. בוועדה הבאה, כבר קוראים לו ועדה צלגי, קוראים לו גרופי גוריון בן חיים ולבנה. לאחר מכן יש גם פרוטוקול ישיבת ועדה של כהן קדמי מ-95, שגם עוסק בו, והוועדה עצמה מקימה עוד תיק עבורו, ושם דווקא קוראים לו גוריון בן חיים ומזל בדרת גראף. אפשר לראות את הטבלה למטה, אם מצליחים. כל ועדה קבעה מפתח אחר. אחת רושמת את השם הפרטי לראשונה, אחת רושמת את שם האם, אחת לא. פעולה מאוד מורכבת כדי לזהות, ואנחנו עבדנו על זה חודשים ארוכים וכמעט סגרנו כל פער אפשרי ככל שאנחנו זיהינו, כדי שבן משפחה שמגיע לתוך המאגר שלנו יוכל לבסס כמה שיותר מידע מתוכו. לא פתרנו את התעלומה, אבל שלחנו אותם לבדוק בעצמם. האם פעם אחת גיליתם שמצאתם ילד? מצא מישהו, כן. אני שאלות בסוף. המרצה עוד לא מסיים. עוד שתי דקות. אנחנו חייבים לעמוד בלוח הזמנים ולמרצה יש עוד זמן קצוב מועט. אני מתנצל. הוא יושב בפאנל. מדובר במיליוני אנשים, מדובר במאוד. הוא ימשיך לשבת בפאנל ואז אפשר. יש פה בזבוז זמן רע של ארכיון המדינה. בסדר גמור. כי אם מזייפים את כרטיס החולה, אז אתה יכול- בסדר גמור. בן משפחה שלו יהיה פרנסה מצוינת. אוקיי, בואו נמשיך ונשתדל לענות גם על זה. שימו לב עד כמה המלאכה הזאת הייתה מורכבת. יש כאן ילד אחד. אתם רואים בטבלה מאוד מפורטת עם פרטים שונים. ועדה בעלון מינקובסקי פותחת לו תיק אחד, קוראים לו 164. שאלגי פותחת לו תיק אחר שמתחיל באות ל. בקדמי כבר קוראים לו 20 על 2000, וכהן קדמי גם לקחה את התיק של שאלגי ובנתה לו תיק חדש. יש לנו פה לפחות שלושה ארבעה תיקים, ושם הנהדר משתנה בין הוועדות. פעם קוראים לו צבי בן יחיא משה. בסוף קוראים לו צבי בן יחי בן עמי דה הרי. גילו משתנה, מקום ההיעלמות משתנה. רק תעודת העולה ותעודת הזהות פה נותנות לנו את האפשרות להבין שמדובר בעצם באותו ילד. בסופו של דבר, גם התוצרים הסופיים של כל ועדה הם שונים. פעם אחת קובעים שהוא נפטר ולא אותר קבר, ולפעמים שאין ממצאים בכלל על גורלו. לא אגע בזה באריכות. אתגרים ברישום החומר זה מה שהאדון הנכבד אמר עכשיו בעצם. איך מעבירים מידע לאנשים שבכלל אולי לא מאמינים שהוא אמיתי או מהימן. אנחנו השתדלנו לרשום את זה אצלנו בצורה המאוזנת והמפורטת ביותר. כאן בית החולים איתנים שנתנו המחשה לגביו קודם. היום הוא מרכז לבריאות הנפש לירושלמים או לגרים באזור היום. נושא בריאות הנפש זה נושא מאוד רגיש בפרשת ילדי תימן. היה קשה לנו לומר שילד אושפז בבית החולים במרכז הבריאות איתנים, ולכן שימו לב, בצד ימין אנחנו מביאים את כל ההיסטוריה של בית החולים. הבאנו את זה באתר שלנו, כשהדגשנו שבשנת 1950 הוקם בית החולים איתנים כבית חולים לטיפול בחולי שחפת עם מחלקות למבוגרים ולילדים, וכך לפחות בן משפחה שמגיע, אני לא יודע אם גרמתי לו להאמין למסמך, אבל לפחות נתתי לו את ההבנה שאנחנו נוהגים במידע הזה בצורה רגישה עד כמה שניתן וזהירה. אולי להוסיף אחר כך בפאנל, כי אנחנו חייבים לעמוד בלוח הזמנים. אז כמה עוד יש לי? למעשה עברת כבר. הבנתי. מסיימים או שעוד דקה, שתיים? עוד דקה. מה עם הצדדים שלא היו בוועדה? רק שנייה, אז נשתדל קצת לדלג. לא נגענו בנושא של אימוץ בינתיים. אני אתן לכם עוד. סליחה, אני מצטער להקטיע. אנחנו חייבים לעזוב פה בשבע וחצי. הבנתי. אתם רוצים שאני אסיים? אין בעיה. לא, אני רק אומר לך שיש לנו עידוד רציני. לא, אני מבין, אם אתם רוצים. מכיוון שאתה גם בפאנל אחר כך, אז יכולים לשאול אותך שאלות. בסדר גמור. אולי תקצר עד כמה שאפשר ותסגור. בסדר גמור. אז ההתעניינות אני אומר, אני אקצר. לסגור את העניין, אני אומר ככה. ההתעניינות העולמית, כפי שאתם רואים כאן, הייתה חובקת עולם. כמובן שהרוב מישראל ומארהב, שהרבה ילדים, כך נטען, הועברו לאימוץ בארהב. הייתה לנו גם כניסה אחת ממדינת תימן, ואנחנו נוהגים לומר בהלצה יחידה רק בעניין הזה, שלפחות תימני אחד נכנס למאגר בוודאות. לא אכנס כרגע, כמו שאתם רואים היה סיקור עולמי נרחב מאוד. אני אומר עוד דבר אחד לפני שאני מסכם. שכנה שפנתה אליי, היא לא הגישה שום תלונה לאף ועדה שחקרה בעשרות השנים. זה מה שנשאלנו קודם. היא פנתה אליי אחרי שהיא גילתה מאשתי במקרה, שנה וחצי אחרי שסיימנו את הפרויקט, היא מספרת לי: אחותי נעלמה. לא הגשנו אף פעם שום קובלנה. האם נראה לך שיש אצלכם מידע? אמרתי לה שאני לא יודע, אבל שאני מוכן לנסות. לקחתי את זה כפרויקט אישי. מה שאני מציג פה בפניכם, בלי שאתם רואים כמובן את האזכור של השם, כי מדובר בנושא שעדיין מתנהל. אלו שלושה מסמכים ויש עוד, עוד הרבה שמצאתי לגבי אחותה. אני לא אכנס כרגע לפרטים המדויקים, אבל זה סיפור של משפחה שעלתה לפני 68 שנים מבגדד שבעיראק. לא היה להם מסמך אחד לגבי המשפחה, והיום פתאום כל המשפחה מתכנסת מדי פעם בחיפה. ממשיכים לנסות להבין איפה אנחנו עומדים ומה קו הפעולה הבא, ולכן אני חושב שאם נסכם, אולי אני לא אכנס כאן לכל הדברים. אני אקריא עוד דבר אחד ובזה סיכמתי. פנייה מהחודש באתר שלנו. מישהי פונה אלינו ומבקשת: עזרו לי למצוא. אף פעם לא פניתי לשום ועדה. המשפחה לא פנתה, ההורים לא. אין לנו שום כיוון. הארכיון שולח לה איזשהו תיק שאולי יתאים, והיא שולחת לנו את התגובה הבאה. זה מהחודש. שלום רב, בתיק ששלחתם מצאתי מסמכים אודות אחותי הבכורה שושנה, שנעלמה מבית החולים ביפו ביוני 1953. מצאתי רישיון קבורה והודעת פטירה, שאלו הם גילויים יקרי ערך עבורנו. אבקש את עזרתכם לאתר מסמכים נוספים. אנא מכם עזרו לנו לדעת מה עלה בגורלה. ואני חושב שאני מכיר את גידי ואת העשייה בקו הדורות, ועמותת איל`ן ודאי עושה את אותו הדבר. זו עבודת קודש שבסופו של דבר אנחנו צריכים להמשיך ולבסס אותה. זה מתחיל מהמסמכים הקטנים האלה, מקצה החוט שכולנו מחפשים. אני בטוח שחלקכם עוסקים בזה, ואני קורא שלא להתייאש, להמשיך ולעסוק בזה, כי זה בוודאי יכול בסופו של דבר להועיל לכולנו, לכל משפחה ולכולנו כחברה. תודה רבה. תודה רבה.

תקציר ההרצאה (4 שורות):
ההרצאה סוקרת את תהליך החשיפה וההנגשה של תיקי פרשת ילדי תימן בארכיון המדינה לציבור הרחב.
המרצה מתאר את המורכבות בריכוז למעלה מרבע מיליון מסמכים, תיקי חקירה מגלגולי הוועדות ורישומי בתי החולים.
בדבריו מודגש האתגר בהתמודדות עם שיבושי שמות, פערי מידע ושיקומם של יחסי האמון מול המשפחות.
כמו כן, מובאות דוגמאות למקרים שבהם איתור מסמכים קטנים וגילוי גבי כרטיסי חולה העניקו קצה חוט יקר ערך לחוקרי המשפחה.

על המרצה :
המרצה הינו עובד ומנהל פרויקטים בכיר בארכיון המדינה אשר הוביל את פרויקט הסריקה, החשיפה וההנגשה של תיקי ילדי תימן.
בעבודתו הוא מתמחה במיפוי מאגרי מידע ממשלתיים, פענוח רישומים היסטוריים מורכבים והנגשתם לציבור החוקרים והמשפחות.
במהלך פעילותו לקח חלק פעיל בהקמת מאגרי חיפוש ייעודיים ובפתרון תעלומות גנאלוגיות מורכבות בעזרת מסמכי ארכיון.
בהרצאותיו הוא מדגיש את החשיבות הציבורית, הרגישות והזהירות הנדרשת בטיפול במידע היסטורי ואישי רגיש.

מרצהאמיר כוגן
קטגוריהארכיונים, היסטוריה של עם ישראל, יום עיון/כנס, כדאי לדעת, כלי מחקר, מחקר ומתודולוגיה, מקורות מידע, ספורי משפחה וקהילה, קהילות ועדות
תגיות (נושאים)ארכיון המדינה, בית חולים איתנים, ועדת כהן קדמי, ממשל זמין, פרשת ילדי תימן, רישומי פטירה, שיבושי שמות, תיקי חקירה
תאריך העלאה13/11/2019
דילוג לתוכן